אקטואר גירושין

1. כאשר בני הזוג מתגרשים, ויש ברשותם רכוש וכן זכויות פנסיוניות, מוטל על בית הדין למנות אקטואר גירושין, אשר יבדוק בצורה יסודית, כמה רכוש וכספים נצברו לבני הזוג, מיום הנישואין ועד מועד הקרע, בכדי שיוכלו לחלוק בהם חצי חצי.

2. מבחינה הלכתית וחוקית, כאשר יש לבני הזוג דירה הרשומה על שם שניהם בטאבו, צריכים לחלוק בה חצי חצי, למעט חריגים בהם החלוקה תתבצע לפי הכספים שכל אחד מבני הזוג השקיע בדירה.

3. עוד קבע המחוקק, כי ישנה זכות ראשונית, לאחד מבני הזוג, לרכוש בעצמו את דירת הצדדים, לאחר בדיקת שמאי.

4. אולם ישנם מקרים, בהם אחד מבני הזוג מוכן לשלם מחיר נמוך, עוד פחות מהמחיר שקבע השמאי, ולכן הצד שכנגד מתנגד לכך.

5. צירפתי לכם פסק דין של בג"ץ, אשר קבע באופן חד משמעי, כי צדק בית הדין הרבני הגדול בירושלים, שישנם מקרים בהם אחד מבני הזוג, יוכל לקנות את דירת הצדדים, במחיר נמוך מהמחיר שקבע השמאי, וכך יוכל גם לפעול האקטואר גירושין.

6. בית הדין הרבני הגדול, אישר את הכרעתו של בית הדין הרבני האזורי, כי אם המחיר הנמוך של אחד מבני הזוג, הינו פחות מ-15% מהמחיר שקבע השמאי, אזי יש לו זכות ראשונית לקנות את דירת הצדדים.

7. נשוב ונאמר, כי אין ספק בדבר, שטוען רבני מומחה, יכול לייעץ לכם בנושא חשוב זה, אשר יכול לחסוך לכם מאות אלפי שקלים.

מחכה לכם לשיחת ייעוץ חינם…….

בג"ץ 33826-08-24

השופט ע' גרוסקופף:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) מיום 17.7.2024, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בין הדין האזורי) מיום 11.7.2024, במסגרתה אושרה מכירתה של דירת המגורים בבעלות המשיבה 3 (להלן: המשיבה) והעותר לידי המשיבה.

1. בתמצית שבתמצית יתואר כי יחסיהם של העותר והמשיבה, בני זוג נשואים כדמו"י, עלו על שרטון. או אז, ניהלו השניים הליך גירושין בפני בית הדין האזורי אשר לתוכו נכרכה סוגיית חלוקת הרכוש בין השניים. במוקד העתירה שלפנינו הליך מכירת דירת המגורים בבעלות המשיבה והעותר אשר בשנה האחרונה מתגוררת בה המשיבה עם ילדיהם המשותפים (להלן: הדירה או דירת המגורים. יצוין כי פורמאלית, המשיבה והעותר מחזיקים בזכויות חוזיות לרכישת הבעלות בדירה, ורשומה לטובתם הערת אזהרה במרשם המקרקעין, וזאת מכיוון שרישום הבית המשותף טרם הסתיים).

2. לצורך מכירת דירת המגורים בדרך של מכרז, מונו באי כוח הצדדים ככונסי נכסים על הדירה (ועל דירה נוספת שאינה מענייננו). בהמשך לכך, מונה על ידי בית הדין האזורי שמאי מקרקעין, מר יואל הלבורן (להלן: השמאי הלבורן), אשר העריך את שווי הדירה בסכום של כ-3.96 מיליון ש"ח (להלן: הערכת השמאות). לאחר מכן, הוצגה דירת המגורים, בנוכחות המשיבה והעותר, לרוכשים פוטנציאליים. בהליך המכרז השתתפו בסופו של דבר שני מציעים, וביניהם המשיבה. בהתמחרות בין הצדדים, העלתה המשיבה את הצעתה (לסכום של 3.5 מיליון ש"ח), בעוד המציע השני, שהצעתו הראשונית הייתה גבוהה יותר (על סך 3.25 מיליון ש"ח), סירב לעשות כן. בעקבות זאת, ביום 6.6.2024 הגישה המשיבה בקשה לאשר את מכירת הדירה על פי הצעתה. העותר התנגד, בטענה כי מחיר ההצעה של המשיבה נמוך ב-11% מהערכת השמאות והוסיף כי המשיבה פועלת לסיכול הליך המכר באמצעות הצגת הדירה לרוכשים פוטנציאליים באופן שלילי. בתגובה, טענה המשיבה כי מדובר בסטייה סבירה מהערכת השמאות בשים לב לליקויים הקיימים בדירת המגורים. ביום 10.6.2024 הורה בית הדין האזורי על העברת הסוגיה לשמאי הלבורן על מנת שיבחן את הליקויים הנטענים ואת הצעת המשיבה ביחס אליהם. לשמאי הלבורן הוגשה על ידי המשיבה חוות דעת מטעם המהנדס רפי מימון אשר העריך את הליקויים בדירה בשיעור של כ-212,000 ש"ח (להלן: חוות הדעת ההנדסית). לאחר שביקר השמאי הלבורן בדירת המגורים פעם נוספת ועיין בחוות הדעת ההנדסית, ביום 9.7.2024 הגיש חוות דעת משלימה, אותה סיכם כך: "הנכס הוצע למימוש במכר בדרך של כינוס נכסים, במימוש מהיר נהוג בפרקטיקה השמאית לקבוע הפחתה משווי שוק בשיעור של עד 15%, הצעת מחיר מצד האשה בשיעור של כ-11%, הינה בתחום מסגרת ההפחתה למימוש מהיר" (נספח 10 לעתירה. להלן: חוות הדעת המשלימה). על רקע האמור, ביום 11.7.2024 אישר בית הדין האזורי את מכירת חלקו של העותר בדירת המגורים למשיבה, בהתאם לשווי ההצעה שהגישה האחרונה (להלן: החלטת המכירה). על כך הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול, אשר נדחתה ביום 17.7.2024.

מכאן העתירה שלפנינו.

3. במסגרת העתירה שלפנינו טוען העותר כי יש לבטל את החלטת המכירה מחמת שלושה טעמים עיקריים: ראשית, העותר מלין על הצעת המחיר של המשיבה, אשר נמוכה בחצי מיליון ש"ח מהערכת השמאות וב-1.5 מיליון ש"ח ממחיר השוק (העומד, לטענתו, על למעלה מ-5 מיליון ש"ח). שנית, נטען כי המשיבה עשתה כל שאל ידה על מנת לסכל את הליך המכר באמצעות הנאת רוכשים פוטנציאליים מלהגיש הצעות לרכישת הדירה, והכול במטרה לרכוש את הדירה במחיר מופחת. שלישית, טוען העותר כי לאורך ההליך בית הדין האזורי התעלם מטענותיו, והחלטותיו, לרבות החלטת המכירה, יחד עם החלטת בית הדין הגדול, ניתנו ללא הנמקה נדרשת (להלן: הטענה לפגמים פרוצדוראליים). נוכח כל האמור, גורס העותר כי החלטת המכירה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ועל כן יש לבטלה, ולחלופין להשיב את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שיערוך הליך התמחרות נוסף אשר ימקסם את מחיר הדירה.

4. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. משכך, התערבותנו בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים בלבד, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בתי הדין הרבניים (ראו מיני רבים: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 271 (2006); בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (1.10.2017)). העתירה שלפנינו אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים, שכן טענות העותר הן ערעוריות באופיין, וככאלה אינן מגלות עילה להתערבות.

5. בלב ליבה של העתירה עומדת טענת העותר כי המחיר שהציעה המשיבה הוא נמוך בצורה ניכרת משווי הדירה, הן בהתאם להערכת השמאות והן בהתאם למחיר השוק, ובכך נפגעו זכויותיו עקב מכירת חלקו במחיר הפסד. טענות אלה נבדקו על ידי בית הדין האזורי, אשר אף הפנה אותן למומחה מטעמו, השמאי הלבורן. בחוות הדעת המשלימה מציין השמאי הלבורן במפורש כי אף במנותק מהליקויים שנמצאו בדירה, המחיר שהציעה המשיבה (המהווה סטייה של 11% מהערכת השמאות) עומד בטווח הסביר בנסיבות העניין (המאפשר סטייה של עד 15%). טענות העותר לא מתמודדות עם קביעה מקצועית זו, וממילא אינן מציגות הצדקה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לאמץ אותה. אף השוואתו של העותר למחיר השוק אין לה על מה להישען. בציינו כי מחיר השוק עומד על למעלה מ-5 מיליון ש"ח אין העותר מביא חוות דעת שמאית מטעמו או סקירה מעמיקה, אלא מסתמך הוא על 2 מתוך 12 עסקאות ההשוואה שהובאו בחוות דעת השמאי הלבורן ואשר נמצאות ברף העליון (קרי, שתי העסקאות היקרות ביותר שאותרו). אפס, ברי כי לא ניתן להסיק מהן – בהתעלם מהעסקאות האחרות ומהניתוח המוצג בחוות הדעת השמאית – על מחיר השוק של דירת המגורים.

5. אף ביתר טענות העותר לא מצאנו ממש. טענות העותר כי המשיבה פעלה לסיכול הליך המכירה מתבססות על תמלולי הקלטות שצירף ממספר ביקורים של מתעניינים בדירה (נספח 4 לעתירה). המדובר ב-2 תמלולי הקלטות המשקפים, ככל הנראה, שני מתעניינים שונים, מתוך 12 אנשים שהתעניינו בדירה, כך על פי העותר (סעיף 5 לעתירה). אכן, עיון באותם תמלולים מגלה אווירה מתוחה בין המשיבה לעותר, על רקע הקרע שנוצר ביחסיהם, אשר יש להניח כי לא תרם להליך. יחד עם זאת, בהינתן אמות המידה האמורות, לא התרשמנו כי טענות העותר, אשר נטועות עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, מגלות טעם מבורר המצדיק את התערבותנו בהחלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול. ממילא, העותר אף לא טרח לצרף לעתירה את כלל ההחלטות שאליהן מופנות טרוניתיו, הן בעניין זה והן בעניין הטענה לפגמים פרוצדוראליים (למעט החלטת בית הדין האזורי מיום 10.6.2024 והחלטת בית הדין הגדול מיום 17.7.2024), באופן המאפשר לעמוד על טענותיו. לפיכך, גם מטעם זה אין לשעות להן.

6. העתירה נדחית איפוא. משלא נדרשו התייחסויות המשיבים, לא נעשה צו להוצאות בעתירה זו.

ניתן היום, ‏י"ח באב התשפ"ד (‏22.8.2024).

יצחק עמית שופט

עופר גרוסקופף שופט

רות רונן שופטת