הטעות הכי גדולה שאיש או אשה עלולים לעשות, לגשת ללא ייצוג לבית דין רבני או להבדיל לבית משפט. ולהלן מקצת הסיבות. ראשית, לא ידעו לבקש ולדרוש ולעמוד על זכותם המליאה. שנית, לצערנו ברגע שמגיעים ללא ייצוג כולם מבינים בתת המודע שלהם שמדובר באיש או אשה לא רציניים שלא מבינים לאן הגיעו, וממילא אינם ששים לזכותו. שלישית, תמיד עדיף להגיע לידי פשרה ולא לריב, רק כשמגיעים ללא ייצוג עלולות להיות טעויות בפשרה לצד שאינו מיוצג, ויגרמו הפסדים גדולים שאינם ניתנים לתיקון

לא. בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, מובא בתקנה ז' "התובע הולך אחר הנתבע, ולכן על התובע להגיש את תביעתו לבית הדין האזורי של מקום הנתבע". אולם בתקנה י' מובא "תביעה בין בני זוג בענייני אישות תוגש לבית הדין הרבני של מקום המגורים האחרון של בני הזוג". ולכן צריכים לבדוק איזה בית דין רבני קרוב ביותר. ישנם בישראל 12 בתי דין אזוריים (אריאל, אשדוד, טבריה, ירושלים, נתניה, אשקלון, באר שבע, חיפה, פתח תקוה, צפת, רחובות, תל אביב). בית הדין הגדול לערעורים נמצא בכניסה לירושלים. כמו כן, קיים בית דין נפרד לנושא גיור.

בתפקיד נשיא בית הדין הגדול מכהן אחד משני הרבנים הראשיים לישראל שמשמש כאחראי על מערכת בתי הדין. בית הדין לערעורים דן בהרכב של שלושה דיינים בערעורים על פסיקות והחלטות בתי הדין האזוריים. נשיא בית הדין יכול לטפל בערעורים טכניים, כגון בשל טעות סופר, או בערעורים בשל מחלוקות בהלכה.

לבית הדין הרבני סמכות דיון ושפיטה בהרבה נושאים:

•    נישואין – אישור נישואין, היתר נישואין, בקשה לשלום בית, ביטול נישואין, אישור לעריכת חופה וקידושין, עיכוב נישואין.
•    גירושין- תביעות גירושין, מזונות אישה, מזונות ילדים, חזקת ילדים, חלוקת רכוש, סידורי גיטין, אישורי גיטין ותביעות מורד/ת, כתובה.
•    הכרת אבהות.
•    חליצה – תביעה של אלמנה נגד אחי בעלה המנוח.
•    גיור.
•    ירושה, קיום צוואה, אישור צוואה.
•    הקדשות – תרומה של רכוש לצרכי ציבור, ספרי קודש וכו'.
•    אפוטרופסות על קטין.
•    אישור אלמנוּת, אישור רווקוּת, קביעת מעמד אישי.
•    הצהרת דתיוּת לנערה המבקשת להשתחרר מחובת השירות בצה"ל.

בודאי, מכיון שמובא בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953, שאם בית הדין הרבני קנה סמכות בתביעת גירושין בין יהודים "יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בעל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". אך יש להוסיף, שלנושאים ממוניים הקשורים לצד ג' לא תהיה לבית הדין הרבני סמכות.

לא. והטעם, שמובא בחוק שיפוט בתי דין הרבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953 "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".  במקביל, מובא שם בסעיף 2 "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". כלומר, במדינת ישראל בני זוג המבקשים להינשא או להתגרש יעשו כן באמצעות הדין הדתי – אישי שחל עליהם, במידה והם יהודים.

טוען רבני אינו יכול לייצג בבית משפט אלא רק בבית דין רבני, אך כוחו שם שווה ממש לעורך דין. שניהם יכולים לבקש מבית הדין צווי מניעה, צווי הרחקה, עיכוב יציאה מהארץ, בירור מעמד אישי, תביעות גירושין וכו' וכו'. וכמו כן הנהלת בתי הדין הוציאה החלטה ב-16.3.2017, שטוען רבני יכול גם להיות כונס נכסים במכירת דירת בני זוג שרוצים להתגרש ולא הצליחו ליישר קו ביניהם.

בהחלט, ונפרט מקצת מהטעמים. ראשית, הרבה עו"ד נזקקים לכתיבה תורנית של טוען רבני הנצרכת לבתי הדין ואם כן למה לשלם כפול? שנית, טוען רבני בקי בהלכות שבית הדין מחויב לפסוק לפיהן, המובאים בשולחן ערוך חושן משפט ואבן העזר, משא"כ עורך דין שלא למד נושאים אלו. לא מזמן קראתי מה שטעה עורך דין, וכתב שהאשה הנתבעת מורדת הואיל ואינה לובשת כיסוי ראש, והביא בטעות את האחרונים שכתבו שבימינו בלי כיסוי ראש לא נחשבת מורדת הואיל ובלאו הכי הרבה נהגו כך. וזו טעות אחת מיני אלף העלולה להיווצר, מחוסר בקיאות בנושאים הלכתיים מסובכים.

זוג שיש לו דירת מגורים בבעלות משותפת, והלך הבעל ותבע פירוק השותפות בדירה ב"בית משפט לענייני משפחה", יפסקו לו לפי חוק המקרקעין סעיף 37 כלומר פירוק שיתוף לאלתר ומכירת הדירה. אולם בכדי שהאשה תימנע זאת מבעלה, עדיין יכולה להזדרז ולפתוח בבית הדין הרבני תביעה לשלום בית ותכרוך את המזונות שלה, וכן תבקש פסיקתא למדור ספציפי שלא יוכל הבעל לחלק את שותפותם בדירה, ואז תוכל להישאר בדירה זו עד הגט (שעלול להיסחב כמה שנים), ורק לאחר הגט יחלקו את הדירה.

תביעת שלום בית הינה תביעה ייחודית רק בבית דין רבני, ולא בבית משפט. אם בית הדין יתרשם שהאשה או האיש באמת רוצים שלום בית, ממילא הצד שכנגד שאינו רוצה שלום בית (ואין לו טענות הלכתיות למעשיו) יהיה בעמדה בעייתית בכל התביעה ויפסיד כמה דברים, כגון בעל שיצטרך לשלם כתובה וכו', או אשה שתפסיד כתובתה וכו'. ולכן חשוב בתביעת שלום בית, לבדוק את הנתונים היטב עם טוען רבני מוסמך ולברר הלכתית יד מי על העליונה.

מהניסיון שלי, כדאי לבעל לדרוש שבית הדין יחליט על סכום המזונות, ואז לאחר זמן יוכל לתבוע ביתר נקל הפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות של חוסר תקציב וכו' על סמך החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959 סעיף 13(א). אולם מאידך, כדאי לאשה לדרוש שסכום המזונות יקבע מראש בין בני הזוג בהסכם גירושין, בכדי שאם לאחר זמן הבעל ירצה להפחית יהיה לו קשה להוכיח שינוי נסיבות מהותי מדוע אינו יכול לעמוד במה שהתחייב מעצמו בחתימת מרצונו החופשי על ההסכם.

זו שאלה מצויה מאוד, שמי שרוצה להתחיל הליך נגד בן זוגו, חייב קודם כל לפתוח בהליך "יישוב סכסוך" בבית דין רבני או להבדיל בבית המשפט. ואז תוזמנו ל-4 מפגשים תוך 60 יום. ואם עברו ימים אלו ולא הצלחתם להגיע להסכמה, מי שפתח ראשון את ההליך הזה זכאי לעוד 15 ימים להחליט האם רוצה להמשיך את תביעתו בבית דין רבני או בבית משפט לענייני משפחה. ואם עברו אלו 15 יום ולא המשיך את תביעתו, אזי חוזרת הזכות גם לצד השני להחליט היכן לפתוח את תביעתו.

כל מי שיש לו סכסוך עם בן משפחה (בן זוג, בן זוג לשעבר, ההורה של ילדו, או ילדו) בכל אחד מהעניינים הבאים:

1. ענייני נישואין וגירושין.
2. יחסי ממון בין בני זוג, כולל תביעות כספיות או רכושיות שנובעות מהקשר בין הצדדים, חוץ מתביעות בענייני צוואות, ירושות ועזבונות.
3. מזונות(כולל מזונות זמניים) או מדור של בן זוג או של ילד.
4. מזונות או מדור של צעיר (בגיר עד גיל 21), או סכסוך בין צעיר כאמור לבין ההורה שלו או שני ההורים.
5. כל עניין הנוגע לילד, חוץ מתובענה לגבי החזרת ילד חטוף וצו עיכוב יציאה מהארץ בהקשר לילד חטוף.
6. אבהות או אמהות לגבי ילד, חוץ מתביעה שהוגשה בהסכמת הצדדים.
7. החובה להגיש בקשה ליישוב סכסוך לפני שמגישים תביעה בעניינים שצוינו, חלה על כל מי שמבקש להגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין דתי שהוקמה לידו יחידת סיוע. לרשימת יחידות הסיוע ראו באתר משרד הרווחה.

כמה דברים:

1. חובה עליכם להתייצב לפגישות ביחידות הסיוע. בהיעדר התייצבות ייתכן ותחוייבו בהוצאות משפט או שבקשתכם תמחק (במידה ואתם הצד שפתח בבקשה).
2. למרות שהמפגש הראשון ביחידת הסיוע מתקיים ללא עורכי דין, זכותכם להיוועץ בעורך דין מטעמכם לפני שאתם מסכימים או חותמים על הסכמות בעלות השלכות משפטיות (ואתם בהחלט יכולים לסרב לחתום אם טרם התייעצתם).
3. באחריותכם המלאה להפעיל שיקול דעת, ולהקפיד להבין היטב את ההשלכות המשפטיות של האמירות וההסכמות המוצעות/עולות בזמן מפגש הגישור. כדאי להקדים ולהיוועץ בטוען רבני על מנת שלא להגיע להסדר שייפגע בכם. לאחר מכן קשה מאוד יהיה להחזיר את הסרט כלא היה.
4. החל מהמפגש השני ביחידת הסיוע, ניתן לצרף למפגשים טוען רבני מטעמכם.
5. החוק החדש אינו חל על מקרים של אלימות במשפחה, חטיפת ילדים על פי חוק אמנת האג ועל ענייני ירושה ועיזבונות.

בג"ץ פסק שבאופן כזה מי שפתח בשעה יותר מוקדמת אפילו בדקה לפני, זכה במרוץ הסמכויות.

בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל התשנ"ג, מובא (תקנה ס') שהתובע עצמו מדבר ראשון ולאחר מכן הנתבע עצמו, ורק לאחר מכן המייצג של התובע מדבר ואח"כ המייצג של הנתבע. לכן חשוב מאוד לקחת רק טוען רבני מקצועי עם רשיון, שידריך מה לטעון ואיך ובאיזו צורה ושפת גוף, הואיל ולאחר שהדברים נרשמו בפרוטוקול קשה מאוד להתחמק מהם ולבקש סליחה ש"אמרתי זאת בטעות" וכו'.

אולם להבדיל בבתי משפט, עו"ד של התובע מדבר ראשון ואח"כ עו"ד של הנתבע, ורק לאחר מכן עו"ד של הנתבע מעלה לדוכן את התובע עצמו וחוקר אותו, ולאחר מכן עו"ד של התובע חוקר את הנתבע.

בבתי המשפט פוסקים מיד לפי חוק זה גם ללא הסכמה, וגם בבתי הדין ישנם דיינים שכך פוסקים הואיל וכל זוג מתחתן על דעת שיתוף זה. אולם רוב הדיינים שואלים את הזוג האם שניהם רוצים דין תורה ולא לפי חוק זה, או שמא שניהם כן רוצים ואזי יצטרכו לעשות קנין שמקבלים על עצמם גם חוק זה. ואם צד אחד אינו מסכים, אזי בית הדין מנוע לדונם וישלח אותם לסחבת של בתי המשפט. לכן חובה לקחת טוען רבני מומחה ומקצועי, שידע לבחון לעומק ולהמליץ לכם האם כדאי להסכים לדון לפי דין תורה, או  שמא לעשות קנין בהסכמה.

אם בית הדין התרה באישה ונשארה במרדה בנושאים מהותיים בינה לבעלה (שמאידך תובע שלום בית), אזי תפסיד את חיוב בעלה למזונותיה, מדור, וכתובתה.

אולם ישנם דברים שאינה מפסידה. לדוגמא, אישה שהתחתנה כשהיה לה כבר רכוש משלה, לא תפסיד אותו אפילו שלאחר מכן נהפכה למורדת (גם ע"פ חוק יחסי ממון). דוגמא נוספת, אישה שהיתה ברשותה דירה שקיבלה במתנה מהוריה, ונהפכה למורדת, עדיין זכאית לדרוש שבעלה יעזוב את הדירה ולא יקבל בו שום זכות.

בודאי, כמובן לאחר הערכאה השיפוטית תהיה משוכנעת שזו טובת הילדים. למשמורת משותפת ישנם יתרונות רבים, כשהיתרון העיקרי הוא שנחסכת מהילדים התחושה כי איבדו את אחד מהוריהם, וחרדת העיזבון אשר נמנעת כמעט באופן מוחלט. הילדים זוכים לקשר רציף ומשמעותי עם שני הוריהם, כשחלוקת הנטל מאפשרת לכל אחד מההורים שמירה על חיוניות ונינוחות.

כשנתבונן נראה, שמשמורת משותפת מאפשרת צמצום מתחים וקונפליקטים בין ההורים, כשאף אחד מהצדדים אינו חש שיצא מופסד. היא מאפשרת גם לילדים למצות את המשאבים ההוריים הטמונים בכל אחד מההורים באופן מיטבי, והסמכות ההורית של כל אחד מההורים נשמרת.

באופן זה נמנע חוסר האיזון בסמכות ההורית, שבו האבות מתפקדים לרוב על תקן ספקי הבידור, בעוד האמהות נתפסות כהורה מציב גבולות ומטיל משמעת. כמו כן פוחת הסיכוי ל"ניכור הורי", כלומר למנוע הסתה של הילד כנגד אחד ההורים, לדלדול הקשרים של הילד עם אחד ההורים או לנתק מוחלט.

בתי המשפט הכירו לא פעם בלידת ילד חדש לאב החב במזונות, כשינוי נסיבות מהותי. (ראה בענין זה ע"א 552/87 ורד נ' ורד) עילה זו אינה ניצבת לבדה ותהווה משום שינוי נסיבות אך ורק במידה ותתלווה אליה ובעקבותיה, הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של האב ראה: ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי, ע"א אבין נ' אבין 381/86 .

אולם בחלק מבתי הדין לא התקבלה טענה זו. וכן פסק נשיא ביה"ד הגדול הרה"ר הרב דוד לאו (תיק מספר" (1241751/2 נישואין והבאת ילדים לעולם אכן מבורכים הם, אך האם – אשתו לשעבר של האב אינה אמורה לממן ברכה זו, לא יעלה על הדעת להטיל עליה חובות המוטלים על האב מן הדין כדי לאפשר לו להתברך בברכה זו, וקל וחומר שלא יעלה על הדעת לפטור אותו מהתחייבויותיו המפורשות אליה לשם כך".