בקשות לבית הדין – הכל חייב להיות ברור

לאחר ניסיון רב של שנים, אני יכול להגיד לכם, שהדבר הכי חשוב בבית הדין הרבני, וכן בבית המשפט הוא "להיות ברור".

כלומר, לא לומר חצאי משפטים, ולסמוך על זה שהדיינים יבינו. לא לומר משפטים מפוצצים, שיש סיכוי שמישהו יבין אותם הפוך. לא להיכנס ל"בור", שיהיה קשה לצאת ממנו.

לצורך כך, יש לקחת מייצג הגון, בעל נסיון, אשר יודע "להיות ברור", ולהציג בפני הדיינים את התמונה לפי הגירסא שלכם. לא להסתפק בקיצור דרך, וכמאמר החכם "קיצור דרך – זה לא דרך!!!".

לא רק בטענות בעל פה צריכים להיות ברורים, אלא גם בטענות בכתב, צריך שהכל הכל הכל יהיה ברור!!! לצורך כך, מוטל על המייצג לקרוא כמה וכמה פעמים את מה שרוצה להגיש לבית הדין, וכן להראות זאת ללקוח, בכדי שלא יהיו בדרך "הפתעות" לא נעימות!!!

מצורף בזאת פסק דין מדהים, בו המייצג ביקש קיצור הליכים, אך בקשתו לא היתה ברורה, ולכן היא לא התקבלה. הגיש על זה ערעור, וגם בערעור הפסיד!!!!

לכן אם החלטתם להגיש תביעה, תפנו אליי וביחד ננסח את הגירסא שלכם בצורה הנכונה ביותר…..

ב"ה

תיק ‏1421421/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז, הרב צבי בן יעקב

המערער:         פלוני                   (ע"י ב"כ עו"ד עדו דיבון)

נגד

המשיבה:        פלונית                 (ע"י ב"כ עו"ד רות דיין וולפנר)

הנדון: הודעה בדבר קיצור תקופת הקפאת ההליכים צריכה להיות ברורה

החלטה

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי ת"א מיום 20.4.2023, ולפיה הסמכות לדון בכרוך לגירושין, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

הצדדים נישאו בשנת 2012, ומנישואין אלה נולדו לצדדים בן ובת: י' (ש"ל 2013), ול' (ש"ל 2015).

בתאריך 28.3.2023, לפני כשנה וחודשיים, תבע המערער גירושין בבי"ד קמא, ולתביעתו כרך את ענייני הילדים והרכוש.

המשיבה טענה שהמערער הגיש את תביעת הגירושין הכרוכה, בתקופה בה לא היה יכול להגיש תביעות על פי הכללים שנקבעו בחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, וכפי שיובא להלן. בי"ד קמא קיבל את טענת המשיבה, וקבע שהסמכות לדון בכרוך לגירושין נתונה לבית המשפט, והואיל ותיקי הצדדים נפתחו ע"י המערער בניגוד לסעיף 4 לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה – התיקים יסגרו. במוסגר נוסיף – מעיון בתיק בי"ד קמא עולה שהצדדים עדיין נשואים, ולא התקיים כל דיון בנושא הגירושין עד היום, הואיל ותיקי הצדדים נסגרו, כולל תיק תביעת הגירושין.

תקציר האירועים הנוגעים לערעור דנן

בתאריך 25.12.2022 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לישוב סכסוך. בתאריך 31.1.2023 הצדדים הופיעו ביחידת הסיוע לפגישת מהו"ת, ובהסכמה האריכו את תקופת עיכוב ההליכים עד לתאריך 31.3.2023.

בתאריך 8.3.2023 שלח המערער למשיבה הודעת טקסט וזה לשון ההודעה:

"היי, אנחנו ממש בטוב וזה חשוב לי מאד, אבל אני מוטרד מאד וזה מעציב אותי שאת ממש לא בעניין של גישור, למרות שביקשתי שוב ושוב. לא בא לי מלחמות של עורכי דין והוצאת הון שאין לי על עורך דין עכשיו. פשוט חבל, אני ממש רציתי שנלך למגשר ונגבש הסכמות ברוח טובה, אבל את נחרצת לטפל באמצעות עורכי דין, ולא ברור לי לאן את גוררת אותנו, ובגלל זה אני לא רואה שום סיבה להמשיך בהליך לישוב סכסוך ואין לי שום ענין בו. תכלס, זה לא מקדם אותנו ולא מוביל אותנו לשום מקום. אם את מתעקשת להגיש נגדי תביעות – שיהיה לך בהצלחה, ושנינו נאלץ להוציא המון כסף על עורכי דין, ושנינו יודעים היטב שיש לא מעט סיכונים בהליך משפטי. אנא ממך, חוזר וממש אבל ממש מבקש שניגש יחד להליך גישור ונפעל במאמץ משותף ונקי להגיע להסכמות בהגינות וברוח טובה. הקשר בינינו חשוב והכרחי לשמור עליו. ועכשיו ששלחת תמונות של הילדים זה לגמרי השפיע עלי, ממש לא בא לי מלחמות."

למחרת, בתאריך 9.3.2023 יום חמישי, בשעה 18.22, שלח המערער את ההודעה הנ"ל לבית המשפט לענייני משפחה ת"א, תוך שהוא מצרף מכתב בו נכתב:

"הנני מצרף הודעה ששלחתי ביום 8.3.23 למבקשת בדבר הפסקת ההליך לישוב סכסוך, לפני תום הארכה מוסכמת."

המכתב הגיע ליעדו – בית המשפט לענייני משפחה, בתאריך 16.3.2023, ובו ביום ניתנה ע"י בית המשפט לענייני משפחה החלטה על סיום ההליך וסגירת תיק ישוב סכסוך.

בהתאם לסעיף 4 לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה תשע"ה 2014, הואיל והמשיבה היא זו שהגישה את הבקשה לישוב סכסוך, יש לה 15 יום להגשת התביעות. המערער טען וטוען כי 15 הימים מתחילים מיום משלוח ההודעה הנ"ל, ואילו המשיבה טענה וטוענת שאין בהודעה ששלח כל הודעה על סיום ההליך.

הצדדים הציגו את טענותיהם בכתב לבי"ד קמא, ובתאריך 20.4.23, הוציא בית הדין פסק דין, נשוא ערעור זה, שם נכתב בין השאר:

"התובע הגיש בפנינו את תביעתו הכרוכה בתאריך 26.3.23, לאחר שחלפו 15 יום מתאריך הודעתו הכתובה לאשה (8.3.23), ואילו האישה הגישה את תביעותיה בבית המשפט בתאריך 30.3.23, בתוך 15 ימי הקדימה המוקנים לה מאז החלטת בית המשפט (16.3.23) על הפסקת ההליך.

לאחר עיון בנוסח ההודעה לאשה, איננו רואים בה הודעה העונה על דרישת התקנה להודיע על רצונו בהפסקת ההליך. מטרתה של תקנה זו ברורה: הצד השני אמור להבין בצורה וודאית כי הכותב החליט לעצור את ההליך, וממילא מתחילים ימי הקדימה. הצורה שבה נוסחה ההודעה ניתנת לפרשנות (גם) כהבעת אכזבה מהתהליך, וכדומה, ולאו דווקא כהודעה משפטית חד משמעית.

לאור זאת, התביעות שהוגשו לפנינו הוגשו בניגוד לתקנות ההליך ליישוב סכסוך, והן יסגרו."

דיון והכרעה

לאחר שקראנו את כתבי הטענות ושמענו את טענות הצדדים קובע בית הדין שדין הערעור – להידחות.

אכן צודקת המשיבה שאי אפשר להבין שהבעל מבקש לסיים את תקופת עיכוב ההליכים. כל מי שקורא את ההודעה מגיע למסקנה שמדובר במכתב רגשי, בו הבעל מנסה לבקש מהאישה שלא להיגרר למלחמות. נכון שבאמצע המכתב הרגשי והמכובד, מזכיר הבעל המערער שעקב היות האישה נחרצת שלא לילך לגישור, אינו רואה סיבה להמשיך בהליך לישוב סכסוך ואין לו ענין בו. אך נראה שזה חלק מהביטוי הרגשי והלחץ שהוא מנסה להפעיל על האישה המשיבה ללכת לגישור.

המשפט שהיה אמור להתפרש בפירוש משפטי מפולפל, כהודעה על הפסקת תקופת הארכת עיכוב ההליכים, עטוף במשפטי מתיקה רבים ובמילים מרשרשות, וכל אדם סביר היה מבין שהמשפט המתחבא, הינו חלק מהבעת הרגשות, ולא היה מבין מההודעה המכובדת הנ"ל, שהכותב מודיע בזאת על הפסקת תקופת עיכוב הליכים. מכובדת – בהנחה שלא מתוחכמת ומכוונת.

בתקנה 8 ד לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה נכתב:

"בקש צד להפסיק את ההליך לישוב סכסוך לפני תם תקופת הארכה המוסכמת, יודיע על כך בכתב לצד שכנגד, עם העתקים לערכאה השיפוטית וליחידת הסיוע. ניתנה הודעה כאמור, רשאי המבקש להגיש תובענה לערכאה השיפוטית מוסכמת לפי סעיף 4 לחוק, בתוך חמשה עשר ימים מיום מתן ההודעה לצד שכנגד".

אין ספק שההודעה חייבת להיות חיובית וברורה.

חיובית – היינו שתהיה בסגנון "אני מבקש להפסיק את תקופת עיכוב ההליכים", ולא לכתוב משפטים על חוסר קורת הרוח מההליך באופן שמקבל ההודעה יצטרך להגיע לעומק דעתו של הכותב בדרך ההיקש ובצורה של 'מכלל לאו אתה שומע הן'.

ברורה – היינו הודעה פשוטה ומפורשת, ולא הודעה מתוחכמת, המגלה טפח ומסתירה עשרה טפחים. הודעה כזו, שאין צריכים לחפש בחורים ובסדקים, כדין בדיקת חמץ, כדי לגלות בין נבכי המילים כי הכותב רוצה לקצר את תקופת הקפאת ההליכים. ובמקרה שלפנינו 'הקורא הנורמטיבי' שקורא את הודעת המערער למשיבה, לא יכול להבין שהוא מודיע לה על רצונו לקיצור תקופת עיכוב הליכים. בין שאר הדברים נכתב משפט מעורפל, לא מחייב, מכוסה היטב בנוצות רכות ובמשפטים על רצון לפעול בדרכי שלום, ללא עו"ד, ללא מלחמות וכו' וכו'. פשוט אם כן שמשפט כעין זה – אינו עונה על הגדרת "הודעה לסיום תקופת עיכוב הליכים".

גם ההודעה ששלח לבית המשפט, כאשר ההודעה נשלחת ביום חמישי בשעה 18.22, מירושלים, תוך ידיעה שההודעה תגיע לתיק בית המשפט רק במהלך השבוע שאחריו (במקרה הטוב), ורק לאחר החלטת בית המשפט לענייני משפחה המשיבה צפויה להיות מודעת שתקופת עיכוב ההליכים מסתיימת מעת שליחת ההודעה, באופן שימי הקדימה המוקנים לה על פי החוק, בהם יכולה היא להגיש תביעות יצטמצמו בצורה ניכרת – מלמדת על התנהלות חסרת תום לב.

המערער הינו עו"ד במקצועו. וכי לא יכול היה המערער לשלוח את ההודעה בשרות משלוח משפטי לבית המשפט, כנהוג אצל עו"ד?

מדוע לא שלח בדואר שליחים של דואר ישראל, מהיום להיום?

מדוע לא שלח את ההודעה בבוקר יום חמישי?

מדוע לא שלח באמצעות הפקס? או ישירות דרך מערכת נט בית המשפט (כעו"ד)?

מדוע לא טרח להביא את ההודעה מביתו בת"א לבית המשפט, ביום חמישי 9.3.23, או לכל המאוחר ביום ראשון שאחריו, בהיותו מתגורר די בסמיכות לבית המשפט?

ומדוע בחר לשלוח בדואר רשום, הידוע כדואר איטי במיוחד, ביום חמישי, בשעות הערב?

יתכן שלכל שאלה יש תשובה, אך לצערנו נראה שלכל השאלות יש תשובה אחת!

לאור האמור, לא רק שלא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בי"ד קמא, אנו אף מצטרפים לדעתם.

מחייבים את המערער לשלם למשיבה סכום של 10,000 ש"ח  בגין הוצאות משפט.

המזכירות תעביר למשיבה את הסכום של 6,000 ש"ח שהפקיד המערער כערובה.

בנוסף, ישלם המערער למשיבה עוד 4,000 ש"ח, תוך 30 יום מהיום.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ט' באייר התשפ"ד (17/05/2024).

הרב שלמה שפירא                      הרב ציון לוז-אילוז                           הרב צבי בן יעקב

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה