לאחר שנים רבות כמייצג בדיני משפחה, לא אחת נתקלתי בוויכוח סוער בין הבעל לאישה, האם קודם יעשו את הגט ולאחר מכן ידונו על הכתובה, או שמא רק לאחר שידונו על הכתובה אז יעשו את הגט. נושא זה נדון רבות בין הדיינים בבתי הדין הרבניים.
נצרף כעת פס"ד של הרה"ג יצחק אושינסקי (תיק 1403152/10) אשר נימק היטב עם מקורות קדומים, מדוע יש לתת גט ורק לאחר מכן לדון בנושא הכתובה והרכוש, וז"ל
- "אמנם ידוע מה שהביא הרמ"א בסדר הגט (סעיף פא), וז"ל "וישאר הרב אחר הכתובה ושתחזור לבעל הכתובה או תמחול לו, כדי שלא יבואו אחר כך לידי קטט מחמת הכתובה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גירשה" (בשם מהר"י מינ"ץ). דהיינו שישנה חשיבות לסיים את כל ההתחשבנות הכספית, ובעיקר את הכתובה, טרם סידור הגט, כדי שלא יאמר הבעל כי אם היה יודע שעדיין רובץ עליו חיוב, לא היה מגרש.
- בנוסף כתבו שם, שיש לעיין בשו"ת בנין ציון (לר"י עטלינגר, סימן קמד) שהעלה שע"פ האמת החשש מאמירתו הזו של הבעל היא רק חשש של לעז, אף שע"פ האמת אין הדבר כן וניתן לדון בממון אף לאחר הגט, אך סיים כי "אף שהראתי פנים להקל בדין זה, עכ"ז לא מלאני לחלוק על דין פשוט של סדר הגט, אמנם מכל מקום, מי שלבו רחב ורואה קלקולים בחדול הגט, ורוצה לסמוך על דעתו להקל, לענ"ד ימצא סמיכה קצת בהערות הנ"ל". הרי שלשיטתו מעיקר הדין ניתן להותיר את עניני הממון לאחר סידור הגט, כאשר מוצא הדיין צורך ונחיצות לכך (כגון משום חשש אפרושי מאיסורא או בסכסוך קשה). בנוסף, כדי לפתור את בעיית החשש הנ"ל שיאמר הבעל וכו', די בהודעה לבעל כי האישה תהא רשאית לתבוע כתובתה אחר הגט וכן חלוקת הרכוש, כך שאין כבר חשש להוצאת לעז כנ"ל.
- בעניין זה, ראו אף האמור בהחלטת בית הדין הגדול בתיק אחר (תיק 902112/2), וז"ל "יש לפעול ע"פ המתווה שקבע בית הדין האזורי שיש להתגרש ולאחר מכן תידון תביעת הכתובה וחלוקת הרכוש. זו הדרך הנכונה והיעילה ביותר לסיום חיי הנישואין כאשר הסכסוך קשה שבין הצדדים".
- כן ראו האמור גם בפסק דין בית הדין הגדול בתיק (1226302/1), וז"ל "לפיכך עדיין הרשות ביד בית הדין לאחר שראה כי המו"מ לגירושין אמור להיות ארוך, להחליט כי יש להקדים את הפירוד ההלכתי ביניהם ולא להשאירם קשורים זה לזה הלכתית ולא מעשית. הגירושין אינם יכולים לשמש חלק מן המו"מ הרכושי וגם בדיון הוער על כך שגם אם הבעל בחר בגירושין אסור לומר שעליו 'לקנות' אותם. הגירושין ההלכתיים הם דבר העומד בפני עצמו ויש לקיימם במועד הראוי, וההליך הרכושי, הסדרי הראיה וקיום הילדים הם דבר הקונה מקום לעצמו. לא רק בגלל שאי אפשר להשתמש בגירושין כ'קלף' במיקוח על הרכוש, אלא גם מפני שמבחינה הילכתית אין להשאיר צד אחד קשור בחבירו הלכתית כאשר אין קשר כלשהו ביניהם. זהו פישרו של ה'עיגון' המוזכר בפסקי הדין, שבו צד אחד מעכב את הגירושין למרות שאין קשר בין בני הזוג ולא ניתן להשיב את הקשר ביניהם.
- גם מה שפסק הרמ"א שיש לסיים את עניין הכתובה לפני הגירושין, הוא דין מחודש שמטרתו שלא להוציא לעז על הגירושין, כלומר שאם הבעל ייתן גט ואחר כך יפסקו שחייב בכתובה יש לחוש שיאמר הבעל שלא על דעת זה נתן את הגט. אבל מעולם לא נאמר שיש לעכב את הגט עד שיהיה הסכם על נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל השייכים לאשה. מה גם שבמקרה זה שישנו הליך רכושי על ממון הרבה והבעל מוכן לעקל מחלקו ברכוש את סכום הכתובה, שאין בזה כל חשש.
- ועיין בזה מה שנכתב ופורסם ביום ט"ז בשבט תש"פ (תיק מס' 1125604/8) מנשיא בית הדין הגדול שאפילו לגבי חיוב כתובה שנשאר ברמ"א שצריך לסיימו לפני הגירושין מ"מ ניתן פסק דין ארוך ומנומק מדוע ישנם מקרים שאין לעכב את הגירושין עד לדיון על הכתובה. וכן הובא בפסק דין בקונטרס "משכיל לדוד-פסקי דין" מפסק דין בתיק 880581/9 מבית הדין הגדול שאין צד אחד יכול לעכב או להתנות את הגירושין עד לסיום ההליך הרכושי". עיי"ש.
- וראו אף האמור בפס"ד בית הדין ת"א יפו (תיק 1084985/16 התפרסם, מנימוקי הגר"ר גלב שליט"א), וז"ל "עם זאת ועל אף האמור נראה לעניות דעתי להוסיף ולומר בזה לצדד לקולא אף שלא באופנים הנ"ל ולהימנע מלהפוך את מתן הגט כ'קלף מיקוח' של מי מהצדדים, וזאת מחמת כמה סיבות:
- חשש עיגון – במספר פסקי דין העליתי בארוכה שמניעת עיגון היא עילה בפני עצמה באופנים מסוימים לחיוב בגט, ואם כן וודאי שאם בית הדין מוצא לנכון שיש במקרה הנדון חשש עיגון מחמת שבני הזוג הפרידו מגוריהם זה מכבר וכן מחמת אורך הזמן של הדיונים וכדו', על בית הדין מוטלת החובה לסדר גט לאלתר ולדחות את הדיון בכתוב או ברכוש לאחר מתן הגט.
- 'לאפרושי מאיסורא' – כבר הארכנו בזה טובא שעל בית הדין מוטלת החובה לא רק לפסוק את הדין בין הצדדים אלא להביא את 'דבר ה' – זו הלכה' לציבור. מאחר שבעוונותינו הרבים לעיתים ייתכן מצב של מכשלה לציבור וחשש איסור אשת איש וכדו', על כן מחובתינו למנוע זאת ולסדר גט ללא כל דיחוי ולהותיר את הדיון ברכוש ובכתובה לאחר סידור הגט, בהדגשה רבתי שזכותו של מי מהצדדים לא תפגע עקב זאת.
- לעניין עיכוב הגט מחשש לעז וכדומה (להבדיל מהעיכוב מחמת זכות האישה לכתובה) כל האמור בזה לשיטות המחמירות הדורשות לעכב את סידור הגט עד לאחר הדיון בכתובה או ברכוש, הוא דיון בחיוב המונח לפתחו של בית הדין המצווה (לאותן שיטות) להימנע מסידור הגט טרם ידונו בכתובה וברכוש, אך אין זו זכות תביעה או טענה של מי מהצדדים לטעון טענה שכזו לזכותו, ולכן בגוונא שבית הדין החליט מסיבה זו או אחרת כנזכר שיש לסדר את הגט אף בטרם סיום ההליך הרכושי או דיון בחיוב הכתובה, אין למי מהצדדים היכולת לטעון טענות מעין אלו". עיי"ש.
וראו אף קובץ תחומין חלק מא (עמוד 240) שם הובאה תגובתו של ראב"ד ירושלים הגר"מ רלב"ג שליט"א, שכתב שאמר לו פעמים רבות הגר"נ פרובר שליט"א, דיין בית הדין הגדול בדימוס, ששמע מפי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שבמקום שיש חיוב גט, אין לעכב את סידור הגט עד לדיון בכתובה.
- וראו אף האמור בפס"ד בית הדין ת"א יפו (1084985/16 התפרסם, מנימוקי הגר"ר גלב שליט"א) שם נרשם כך בנידון בו הבעל חייב לגרש, וז"ל "על כל זאת נוסיף ונאמר שלאור מסקנתנו (להלן בסעיף ג') כי הבעל דנן חייב לגרש את אשתו לאור הפירוד הממושך שביניהם ולאור המרידה ההדדית הנמשכת, אם כן אין ספק בכך שלכו"ע אין עלכב את סידור הגט עד להכרעה בעניין הכתובה".
- ולכן סיים שם הרב אושינסקי, וז"ל "כך כשהבעל חייב לגרש, כבנסיבות דנן, ודאי שלא יכול לעכב את מתן הגט בבקשה לסיום הליך רכושי".
