- כולנו מכירים תיקי גירושין, בהם האישה חלתה במחלה, אשר מנעה ממנה לתפקד בבית, וכתוצאה מכך הדברים התגלגלו לצערנו עד כדי גירושין.
- כאנשים הצופים מהצד, אין בכוחנו לשפוט ולחתוך את הדין בשום דבר, מי צודק בגירושין ומי חלילה טועה, ובדיוק על מקרים כאלו אמרו חז"ל בחוכמתם העל אנושית "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". כפשוטו ממש!!!
- אולם בר מן דין, במקרים מעין אלו מתעוררת השאלה האם האישה זכאית לכתובתה, הואיל וחלתה תחת הבעל ואינה אשמה בכך שאינה מתפקדת כמו שצריך בבית, מאידך הבעל גם אינו אשם שלא יכול להמשיך כך.
- אשר על כן, נצרף כעת על קצה המזלג, מקורות לכך שאם האישה חלתה תחת בעלה, הגם שלא עושה את המוטל עליה, מכל מקום עדיין זכאית לכתובתה, וכדלהלן:
- דהנה בית הדין הרבני האזורי נתניה (תיק מס' 918116/4), פסק כך וז"ל
"בין כך ובין כך אף אם נקבע שדברי הבעל אמת והבעל היה מנוע מיחסי אישות, הרי לטענתו הדבר נעשה מחמת מחלתה של האשה ולא מחמת מרידה, ודינו הוא כנושא אשה ונולדו בה מומין אחרי הנישואין ומבואר בשו"ע (אבהע"ז סימן קי"ז ס"א): "הנושא אשה ובדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד… אם אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים… הרי זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת… אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנישאת נסתחפה שדהו. לפיכך… יוציא ויתן כתובה כולה".
- עוד מבואר שם, דאף במום זה שאינה יכולה לישב תחתיו, וחייב להוציא על כל פנים, חייב לתת כתובתה. והוא הדין בשאר מומין שבהם יש לדון אם יש לחייב את אשה להתגרש מחמת מומין אלו. אך בכל מקרה אין הוא נפטר מתשלום כתובתה כיוון שנסתחפה שדהו. ולכן בנידון דידן אף אם נקבל לטענת הבעל שיש בה מום שאינה יכולה לקיים יחסי אישות וברור שזה מום גדול, אף אם יגרש את האשה אין הוא נפטר מתשלום כתובתה. ולפיכך בנידון דידן שגם האשה רוצה להתגרש, אין הוא נפטר מתשלום כתובה. והנה גם באשה המונעת תשמיש מבעלה מרצונה, שבזה הוי מורדת, אין היא מפסידה כתובה אלא לאחר שהתרה בה שתאבד כתובתה ועומדת במרדה. ודבר זה לא נעשה בנידון דידן ואף לא נטען שעשתה כן מרצון. ולפיכך אף אם נאמין לדברי הבעל שהאשה מונעת ממנו קיום יחסי אישות, אין היא מפסידה כתובתה בגין מעשה זה לכשעצמו.…. ח) והנה כתובה היא חוב שמחויב הבעל לשלם לאשה בעת פקיעת הנישואין וכמו דאיתא באבהע"ז (סימן צ"ג ס"א): הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גירשה."
- בנוסף, פסק דין בית הדין הרבני הגדול (תיק מס' 992287/3) וז"ל
"אף אם נקבל כאמת לאמיתה את דברי המשיב, יש לדון גם מצד מצבה הרפואי של המערערת, שהרי אין חולק כי בסופו של הליך קרסה המערערת בשנת 2005, ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. המערערת אובחנה כחולה בסכיזופרניה ובתור שכזו – האם אומנם נוכל לקבוע כי הבינה את חומרת הגשת תלונות שווא וכי הייתה מודעת כי אכן מדובר בתלונות שווא? והרי לחולי סכיזופרניה לעיתים אין את היכולת להבין על נכוחה את המציאות ושוגים הם בהזיות ובפחדים שונים! ראה גם מכתב השחרור שקבלה המערערת מהאשפוז הפסיכיאטרי שבו נאמר כי סובלת היא כבר למעלה משנה ממחשבות 'רדיפה' ובדגש על 'כוחותיו המיוחדים' של בעלה. אם כן היה מצבה אז, האם נוכל אומנם לקבוע כי המערערת היא בבחינת 'מותרית ועומדת' כדברי הישועות יעקב?
הבעל באותו מקרה ניסה לטעון כי האישה הייתה חולה בסכיזופרניה עוד קודם הנישואין ולכן מדובר במקח טעות בית הדין דן מטענות ודוחה אותם וקובע: העובדות כפי שמופיעות בחומר שלפנינו הן כי המערערת אובחנה בסכיזופרניה בשנת 2006. אומנם המשיב טען כי יש להניח כי הייתה חולה כבר קודם וביקש הוא לקבל צווים לבירור מצבה הרפואי של המערערת. את דברים אלו ביסס הוא על שהילדה מנישואי המערערת הראשונים הייתה במשמרת בעלה הראשון של המערערת, על סמך טענה כי מחלה זו הייתה במשפחתה של המערערת, וכנראה היא מחלה תורשתית, וכן על הסכמת המערערת להינשא לו למרות פער גילאים של שבע־עשרה שנה ביניהם.
תגובת המערערת לטענות אלו היא כי הייתה בריאה עד למועד הופעת המחלה בשנת 2005 ונסתחפה שדהו של המשיב. המערערת צירפה טופס שחרור מבית החולים בו נאמר כי לא הייתה מוכרת בעבר למערך הפסיכיאטרי.
בית הדין קיבל חומר רפואי של המערערת שממנו עולה בבירור כי המערערת מעולם לא חלתה [=לפחות לא אובחנה ולא תועד שחלתה] לפני הנישואין. עוד הוסיפה המערערת וטענה כי בכל מקרה משחזר המשיב והסכים לשלום בית עימה, הרי ויתר על טענתו זו, כמו כן מוסיפה כי הטעם שבשלו הייתה הבת מהנישואין הראשונים אצל אביה היה משום שהבעל – המערער – לא רצה לקבלה בביתו.
לאמור, לפנינו מום שנתגלה במערערת לאחר הנישואין. ומכאן שלפנינו טענת 'ברי' של המערערת שהמום נולד עכשיו ו'נסתחפה שדהו' של המערער, ומנגד, המשיב טוען 'שמא' היה לפני הנישואין. במקרה זה, לכולי עלמא הדין הוא שאומרים כאן נמצא כאן היה כנפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיז סעיף ח).
- ובהמשך אותו פסק דין כותב כב' הדיין הרב נחום שמואל גורטלר, את הדברים בשפה הפשוטה ביותר, וז"ל
"עוד נוסיף שאם האישה הגישה תלונות במשטרה נגד בעלה, ומתברר שמחמת מחלתה הגישה את תלונות במשטרה, אין היא מפסידה כתובתה".
