לאחר ניסיון של שנים, בדיונים ארוכים שייצגתי בבתי הדין הרבנים אודות זכאות האישה לכתובה, בעודי מייצג אישה, הטענה הפותחת היתה שהאישה מוחזקת בכתובתה, באיזה סכום שיהיה, הואיל ויש לזכותה שטר חוב ברור זה. ואילו בעודי מייצג גבר, הייתי טוען שהאיש מוחזק בכתובה, הואיל ובשורה התחתונה הכסף אצלו בכיס.
נציין כעת מספר מקורות, שהעולה מכולם כי כאשר ישנם ספיקות, האישה מוחזקת בכתובתה, וכדלהלן:
- כבר נקבע בפסק הדין של בית הדין הגדול (תיק 1062141/1) פלונית נ' פלוני, שניתן ע"י כבוד הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, הרב איגרא והרב לבנון נקבע: "נקדים ונאמר חז"ל נתנו לו כללים ברורים מתי האישה מפסידה את כתובתה כגון במורדת, ולא כל מורדת אלא דווקא מורדת מתשמיש וגם זה לאחר שהתרו בה ולאחר שעברו י"ב חודש לדעת הרא"ש והטור מלפני כן לא הפסידה כלום או בעוברת על דת ולאחר התראה. אולם אישה שמורדת ממלאכה שאינה עושה עבודות הבית אינה נחשבת למורדת לענין הפסד אלא כופין אותה לעשות שו"ע אבן העזר (סי' פ' סעיף ט"ו)".
ועוד הוסיפו שם, וז"ל "המוציא מחברו עליו הראיה האישה מוחזקת בכתובתה".
- מקור נוסף לכך הינו פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי בנתניה (תיק מס' 888864) ובו נקבע:
"חוב הכתובה הוא חובר ברור וכל הטוען נגד הכתובה עליו נטל ההוכחה. נושא זה מצוי בכל ספקי הפוסקים נכתבו ספרים שלמים רק בנושא הכתובה וכל בתי הדין מתייחסים לכתובה כשטר גמור".
והוסיפו שם "הטעם בחיוב הנתבע בכתובה של גבירתו "שלא תהיה קלה בעניו להוציאה".
- זאת ועוד, גם בבית הדין באזורי ברחובות (בתיק 2897-21-1) פלונית נ' פלוני, נקבע כדלקמן:
"במקרה ששני הצדדים באים לבית הדין ודורשים להתגרש אולם לאישה ראיות שהמשיב הוא הגורם לגירושין כגון שמורד כנגדה או שחי עם אישה אחרת או שיש לבעל דרישות שהאישה אינה חייבת להיענות להם או שהמשיב פגע באשה ואם היה פונה בצורה נאותה ומבקש שתחזור אליו לשלום בית האישה היתה נענית, במקרים אלו אין האישה מפסידה כתובתה או תוספת כתובה".
- כמו כן נפסק בבית הדין הרבני בחיפה (תיק 1022071/5) פלוני נ' פלונית, כדלקמן:
"רק אם הגירושין יצאו ממנה והיא היוזמת של הגירושין ולה זכות יוצרים על הגירושין אז אמרינן שהפסידה את כתובתה אף אם בעל מסכים לגרשה. אך אם לא היא שיזמה את הגירושין אלא המשיב היה שותף מלא בתהליך בין אם הוא גם תבע גירושין או אף שהוא תבע את פירוק השיתוף בבית המשפט ובזה החריב את הסיכוי לשלום בית התחייב לשלם את הכתובה. כך ומכל מקום לא תפסיד המערערת כתובתה ללא התראה מה שלא התקיים בענייננו.
והוסיפו שם, וז"ל "גם לו היה מוכיח המשיב את כל טענותיו, דבר אשר לא הצליח לעשות כן במקרה דנן, וגם אם המערערת טעתה בהתנהגותה כלפיו (דבר המוכחש ואשר לא הוכח בשום צורה) עדיין זכאית המערערת לנסות שלום בית והמשיב מחוייב בכך ובנסיבות אלו, גם לו היו נכונות (דבר המוכחש ולא הוכח) הוא בוודאי אינו זכאי להוציא ללא כתובתה".
